דאלי נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת שבפני עותרת לחייב את הנתבעים בגין נזקים והוצאות שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים. לטענתה, ביום 17.12.2009 ארעה תאונת דרכים במהלכה נפגע רכבה על ידי רכב צד ג' מאחור ונגרמו לה נזקים.

רכבה של התובעת בוטח בביטוח מקיף על ידי נתבעת 1 באמצעות נתבעת 2, ולפיכך פנתה לנתבעת 2 וביקשה כי נציגה יטפל בכל הדרוש עקב התאונה, לרבות בגרירת הרכב למוסך ותיקונו. לטענת התובעת, נציג נתבעת 2 הודיע לה כי הרכב הועבר למוסך הסדר, נתבעת 4, וכי השמאי שבדק את הרכב, נתבע 3, הינו שמאי מטעם נתבעת 1.

לאחר תיקון הרכב הודיע נציג נתבעת 2 לתובעת, כי הרכב תוקן במוסך נתבעת 4 וכי עליה למסור לנתבעת 4 שיקים דחויים לביטחון, לתקופה של 90 ימים, האחד בגין עלות התיקון בסך 8,248 ₪ (עבור נתבעת 4 – בהתאם לחוות דעת השמאי נתבע 3) והשני בגין שכר טרחת השמאי, נתבע 3, בסך 932 ₪ וזאת עד לקבלת הפיצוי מחברת הביטוח.

לאחר שחלפו כחודשיים, וענין הסדרת התשלום והשבת השיקים לידי התובעת כנטען לא בוצע, פנתה התובעת לנתבעת 1 וביקשה להפעיל את פוליסת הביטוח המקיף אצל נתבעת 1. לטענתה, הופתעה לגלות רק באמצעות נתבעת 1, כי נתבעת 4 אינה מוגדרת כמוסך הסדר וכי נתבע 3 אינו שמאי מטעמה של נתבעת 1.

בהתאם לבקשת התובעת להפעיל את הפוליסה, נשלח שמאי מטעם נתבעת 1, מר יוסי נגר, אשר העריך את גובה הנזקים בסך 6,090 ₪.

בין לבין נדרשה התובעת לשלם את השיקים שניתנו כאמור לביטחון לנתבעת 4. התובעת הודתה כי בשלב כלשהו, משלא הוסדר תשלום הפיצוי על ידי נתבעת 1, היא ביטלה את השיקים, וזאת על יסוד הסכמתה של נתבעת 4 שלא לפדות את השיקים עד לקבלת פיצוי מנתבעת 1.

לטענת התובעת, נתבעת 1 נאותה לשלם לה רק את הנזקים שנקבעו בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה, ולא בהתאם לחוות דעת נתבע 3, ולפיכך הסכום ששולם לתובעת בניכוי השתתפות עצמית, הינו סך 4,906 ₪; סכום זה טענה התובעת, הינו נמוך משמעותית מהסכומים אשר התחייבה לשלם לנתבעים 3 ו – 4 כאמור. התובעת טענה גם כי מדובר בסכום נמוך שכן בנוסף להפרשים בין חוות הדעת, קבע שמאי נתבעת 1 כי לאחר התיקון עדיין קיימים ליקויים שיש לתקנם, ובהתאם ביצעה התובעת תיקון חוזר ברכבה בעלות של כ – 2,700 ₪.

בנסיבות אלה, טוענת התובעת כי הנתבעים הונו אותה; מחד קיבלה פיצוי נמוך ומאידך עליה לשלם סכומים גבוהים בשל מחדלי הנתבעים. בנסיבות אלה על נתבעת 1 לפצותה בגין מלוא הנזקים שנגרמו לה; עוד טענה כי הנתבעים גרמו לכך כי רכבה אינו ראוי לשימוש ולפיכך עליהם לפצותה בגין מלוא שוויו; עוד נטען כי על נתבעת 4 להשיב לה את השיק שניתן לה ולפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה בשל כך שלא תיקנה את רכבה כראוי; כך גם נדרש נתבע 3 שכן הגיש חוות דעת מנופחת כטענתה. סך הכל ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה את שווי הרכב בסך 19,332 ₪ וסך נוסף של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות.

נתבעת 1 ביקשה לדחות את התביעה שכן פעלה בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח ושילמה לתובעת את סכומי הנזק שנקבעו על ידי שמאי מטעמה.

נתבעת 2 טענה גם כן כי יש לדחות את התביעה כנגדה שכן פעלה בהתאם להוראות התובעת. כך, לאחר התאונה, ומכיוון שהתובעת הודיעה כי צד ג' אשר פגע בה מאחור הוא האשם בתאונה, החלה לטפל בתביעה כתביעת צד ג', ללא הפעלת פוליסת הביטוח מטעם נתבעת 1.

נתבעת 2 טענה כי פנתה לחברת הביטוח של צד ג', חברת איילון, ואף הזמינה שמאי העובד עימה, נתבע 3. עוד טענה כי בשום שלב לא טענה כי נתבעת 4 הינו מוסך הסדר והדבר אף היה ידוע היטב לתובעת. לאחר שחברת איילון דחתה את דרישת התובעת, עתרה לחייב את פוליסת הביטוח אצל נתבעת 1, כפי שהתבקשה על ידי התובעת. לטענתה, לתובעת לא נגרם כל נזק שכן טרם שילמה את חובה לנתבעים 3 ו -4.

נתבע 3 עתר לדחות את התביעה כנגדו שכן טען כי הסכום שנתבע הינו מנופח; כמו כן טען, כי לא הוכח כי הרכב אינו תקין כפי שטענה התובעת וממילא אין לפצותה בגין מלוא שוויו. לטענתו, הפערים בין חוות דעתו לחוות דעת השמאי מטעם נתבעת 1 אינם משמעותיים ואין בכך כדי לפגוע בזכותו לקבלת שכרו. נתבע 3 טען גם כי ללא חוות דעתו לא יכולה היתה התובעת לקבל פיצוי כלשהו, שכן שמאי נתבעת 1 בדק את הרכב לאחר תיקונו ולא היתה לו ברירה אלא להסתמך על חוות דעתו כמי שבדק את הרכב עובר לתאונה.

נתבעת 4 עתרה אף היא לדחות את התביעה. לטענתה ביצעה את התיקונים בהתאם לשמאות נתבע 3 וכפי שנתבקשה על ידי התובעת. לטענתה, לאחר שנדחתה תביעת צד ג' הודיעה נתבעת 4 כי תמתין לפדיון ההמחאות שנמסרו לה עד לקבלת הפיצוי מן נתבעת 1. אכן, זומן שמאי מטעם נתבעת 1, מר יוסי נגר, אשר ציין כי יש צורך בביצוע תיקונים נוספים; בהתאם לכך, פנתה נתבעת 4 לביצוע השלמת התיקונים אך התובעת לא נענתה לפניותיה. לאור זאת נקטה הליכים לגביית ההמחאה כפי שנקט גם נתבע 3.

בדיון שהתקיים הציגה התובעת סיכום טענות בכתב (ת/1) וזאת בנוסף לכתב התביעה אשר נכתב באריכות ונסמך על נספחים רבים. התובעת חזרה בה מטענותיה כי יש לפצותה בגין שוויו של הרכב שכן הודתה כי הרכב תקין. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ובגין השיקים שמסרה לנתבעת 4 כאמור. הנתבעים חזרו על טענותיהם וביקשו לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים, החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמי.

בתמצית אציין כי לא מצאתי כל פגם בהתנהלות הנתבעים ו/או מי מהם. כמקובל במקרים כגון אלה בהם התובע מבקש שלא להפעיל את פוליסת הביטוח שלו ותובע את הצד השלישי, הרי שתחילה הוא מבצע את התיקון בהתאם לחוות דעת שמאי ובמקרה שחברת הביטוח של הצד השלישי אינה מפצה אותו בגין נזקיו, אין לו אלא לשלם עבור התיקון (בכפוף לטענות בגין טיב התיקון) ולתבוע את המזיק בגין מלוא הנזקים שנגרמו לו.

התובעת דכאן פעלה כך, אלא שלאחר שדרישתה לפיצוי מהצד השלישי לא נענתה, ביקשה שלא לשלם את חובה לנתבעים 3 ו – 4, ולהמתין עד לפיצוי מכח פוליסת הביטוח שלה. ברור כי לחברת הביטוח של התובעת הזכות להסתמך על חוות דעת שמאי מטעמה ולעיתים חוות דעת זו שונה מחוות דעת קודמת, כפי שקרה במקרה זה. במצב זה, היה על התובעת לשלם את חובה בגין התיקונים ובגין שכר טרחת השמאי ולתבוע את המזיק בגין ההפרש בין הפיצוי שקיבלה ובין התשלומים ששילמה בפועל.

אלא שהתובעת שבפני בחרה שלא לשלם את חובה לנתבעים 3 ו – 4, למרות שקיבלה סכומי כסף מחברת הביטוח שלה ולמרות שננקטו כנגדה הליכי הוצאה לפועל על ידיהם, תוך שהיא מצפה כי חובה לנתבעים 3 ו -4 יפתר בדרך כלשהי.